כאשר באים לאזן משאבים בין בני זוג נדרש לקחת את כל אלה בחשבון ולא להתייחס אל בן זוגכם או בת זוגכם לשעבר כאילו הם רק מוצר צריכה בסופר או האדם שהכרתם ואיתו התחתנתם ועשיתם ילדים אלא כאל פרט ייחודי רחב שמעבר לצרכים הפיזיים או המשפטיים או הכלכליים יש לו גם אספקטים נוספים שכדאי להתייחס אליהם. כלומר, עוברים מנקודת מבט צרה לנקודת מבט רחבה ומתרחבת אשר מתבוננת על האדם שמולכם כאל האדם שהוא הפך והופך להיות ולאו דווקא האדם שנים. שהתחתנתם אתו לפני זה יכול להישמע אוטופי או לא ריאלי עבור הציניקנים מבינכם, זכרו שציניות היא כלי שאנו עושים בו שימוש כאשר אנו מרגישים חולשה נפשית מסוימת והוא לא כלי שהייתי נעזרת בו בתוך התהליך שאתם עוברים. כדאי מאוד לפתח איכויות שמגיעות מהלב גם במצב של משבר, מיומנויות של אמפתיה כלפי האחר והתייחסות אל האחר לא כאל אויב המדינה אלא כאל חבר שגם הוא שט איתכם באותה סירה ומנסה לנווט עצמו לחוף מבטחים, זה יקל עליכם בתוך התהליך ובתוך השינוי הגדול ששניכם עוברים כעת חיה.
מתייחסת לצרכים שונים ומשתנים של האדם לאורך נקודות זמן שונות בחיים ולוקחת בחשבון את הנכסים המוחשיים והלא מוחשיים של כל אחד. בהתייחסות אל האדם כאל מכלול – אנו מחברים בין נפש האדם, הרגשות, המחשבות והתפיסות – גופו של האדם, המצב הפיסי שלו, מערכת האמונות שלו, מצבו המשפטי ומציאות חייו.
האדם הוא מכלול של דברים אשר פועלים בעולם לכן לא ניתן להתייחס אך ורק לעובדה היבשה שהאדם החליט שהוא רוצה להתגרש או שבן או בת הזוג קיבלו את ההחלטה עבורו, אלא למכלול מצבו הנפשי והגופני בתוך תהליך הפרידה שהוא תהליך לא פשוט כלל לאף אדם ומשם לשקלל את הסכם הגירושים אשר תואם את כל הצדדים ולתועלת כל הנוגעים בדבר. היישום של כך בתוך הסיטואציה אשר תואר יהיה שאותו צד שני בזוגיות בתוך הליך איזון המשאבים יכול לדוגמה לשחרר את חלקו בעסק או החברה לטובת משאב אחר שבני הזוג חולקים במשותף מתוך הבנה והכלה של הצורך של האחר במימוש וההגשמה שהוא מביע דרך העסק.
למשל יכול להיות שלבני הזוג גם דירת מגורים משותפת שניתן לאזן אותה מול העסק וכך מתמקדים גם בצרכים הרגשיים של שני הצדדים ולאו דווקא מחלקים את העוגה בצורה אוטומטית: חצי מהדירה או חצי מהעסק אלא מתרגלים התייחסות יותר הוליסטית, כוללת ורחבה אשר רואה את האדם כמכלול שלם שנדרש להתייחס אליו. אל דאגה, אף אחד לא יוצא נפסד מהתהליך אלא עוברים לתפיסה חדשה שבה כולם מרוויחים וההסכם אשר מתגבש הוא לתועלת כל הנוגעים בדבר.
ניתן להתבונן על כל הסיטואציה של צבירת הנכסים המוחשיים והלא מוחשיים באופן הוליסטי ושלם – להתייחס לכל כאחד מבני הזוג כאל עולם ומלואו וכאל מכלול של צרכים הבנות ורגשות ולהגיע לפתרון יצירתי שלא רומס או דורס על הצרכים, האמונות, המחשבות של האחר בדרך.
מה יעזור להתעקש על חלקו של מישהו בעסק כאשר אפשר לאזן את המשאב הכלכלי הנ"ל במקום אחר אם העסק בעקבות ההתעקשות והמאבק בסופו של דבר יפשוט רגל? מה יעזור אם אדם בתוך הליך מאבק משפטי עם בן זוגו או בת זוגו לשעבר מגיע למצבים של דיכאון ופשיטת רגל ריגשית? מה יעזור אם ההתעקשות על נכסים מובילה למבוי סתום, העדר גמישות מחשבתית ונזק ריגשי לילדים?
המטרה היא לא להגיע לתוצאה "הנכונה" או זו שנתפסת כנכונה בעיני החברה, הסביבה או העולם המשפטי כ"נכונה" ביותר אלא להגיע לתוצאה שעימה בני הזוג מרגישים בנוחות מלאה, בשלמות מתוך רצון לתמוך את מפעל החיים המשותף שלכם שהוא הילדים באופן המיטבי ביותר.
לכן, אין תוצאה מוכתבת מראש בתוך תהליך הפרידה המודעת, תשובת בית ספר או תוצאה שהיא "נכונה" לפי פרמטרים קבועים מראש. הגם שכל הדברים הללו מתקיימים בשיטת החיבור אנו מתייחסים לאנשים שמרכיבים את התא המשפחתי בגישה אשר מתבוננת ממה הם מורכבים, כמכלול של צרכים אשר משתנים מאדם לאדם ולוקחת בחשבון את הצרכים הרגשיים, הנפשיים, הכלכליים והרוחניים של האדם מתוך הבנה, קבלה של האחר ויצירה של פתרון שהוא תפור לפי מידה, כלומר לפי הדנ"א הייחודי של התא המשפחתי וטביעת האצבע המיוחדת שבני הזוג יצרו יחד. כל תא משפחתי יש לו את החבילה שצריכה להיתפר עבורו באופן שתואם אותו ביותר.
