רוב ההורים שמגיעים אליי בשלב הראשון של הפרידה משוכנעים שהמילה "משמורת" היא הפרס הגדול של ההליך, ושמי שיזכה בה ניצח, ומי שיוותר עליה הפסיד את ילדיו. זו אחת התפיסות השגויות ביותר, וגם המסוכנות ביותר, שאני נתקלת בהן. בפועל, הסכסוך סביב המילה הזו שורף משאבים רגשיים וכלכליים עצומים, בעוד הילדים, שבשמם כביכול מתנהלת כל המלחמה, נשארים בצד ומשלמים את המחיר האמיתי. בעמוד הזה אני רוצה לפרק את המונח לגורמים, לא מתוך ניסיון לנצח אף אחד, אלא מתוך הבנה שהורות לא נגמרת ביום שבו בני הזוג חדלים להיות בני זוג.
זמן קריאה: 12 דקות
עיקרי הדברים
- משמורת משותפת אינה חייבת להיות חלוקה של 50/50 – המבחן הוא איכות הנוכחות ומעורבות שני ההורים, לא ספירת שעות.
- אחריות הורית משותפת ומשמורת משותפת הם שני מושגים שונים – ניתן להחזיק את הראשונה גם כאשר זמני השהות אינם שווים.
- פסק הדין בע"מ 919/15 שינה את האופן שבו בתי המשפט מחשבים מזונות ילדים כשמתקיימת חלוקת זמני שהות שוויונית, אך אין מדובר בפטור אוטומטי.
- הסכם שנבנה בגישור מחזיק לאורך זמן הרבה יותר מהחלטה שנכפית מבחוץ, מפני שההורים עצמם בנו אותו ומחויבים לו.
מהי משמורת משותפת ומה משמעותה ביום-יום
במשך שנים רבות שלטה בתפיסה המשפטית והחברתית בישראל דמות אחת: ההורה המשמורן. כלומר ההורה שאצלו הילדים גרים, שמנהל את חייהם בפועל, ושההורה השני "מבקר" אותם. משמורת משותפת שוברת בדיוק את התבנית הזו. מדובר במודל שבו שני ההורים נושאים יחד באחריות השוטפת לגידול הילד, ולא רק בחלוקה טכנית של ימים ביומן. ההבדל הזה הוא לב העניין.
הורה במשמורת משותפת לא רק יודע באיזו כיתה הילד לומד, הוא מכיר את שם המורה, יודע מתי יש מבחן בחשבון, מזהה את החבר שעמו הילד רב השבוע, ומגיע למסיבת הסיום. משמורת ילדים במובן המודרני שלה היא נוכחות, לא ביקור. משרד העבודה והרווחה מפרט את ההבחנות בין סוגי המשמורת והסדרי השהות, ואפשר לעיין בהן בהגדרות הרשמיות של המשרד.
מה ההבדל בין משמורת משותפת לבין זמני שהות והסדרי ראייה
השפה המשפטית בישראל עברה שינוי שקט אך עמוק, ומי שמגיע למשרד עם מסמכים ישנים מבולבל לעיתים מהמינוח. המונח "הסדרי ראייה" נשמע היום כמעט ארכאי, והוא נושא עמו קונוטציה פסיבית, כאילו ההורה רק רואה את ילדיו ממרחק. המונח שבתי המשפט מעדיפים כיום הוא "זמני שהות", והוא משקף משהו אחר לחלוטין: הורות פעילה של שני הצדדים, שהייה ממשית, חיים משותפים.
הסדרי משמורת הם המעטפת הרחבה שמקיפה את כלל המשמעויות של גידול הילד, ואילו זמני שהות מתארים בתוכה את החלוקה הפיזית של הזמן. אדם יכול לשהות עם ילדיו פחות שעות מבן זוגו לשעבר, ועדיין להיות שותף מלא במשמורת ובאחריות. מי שרוצה להבין את הפרוצדורה הרשמית של קביעת זמני שהות יכול לעיין במדריך הממשלתי להגשת בקשה.
מהי אחריות הורית משותפת ולמה זה לא תמיד אותו דבר כמו משמורת משותפת
כאן נמצאת אחת ההבחנות שהורים רבים מפספסים, ולעיתים משלמים על כך ביוקר. אחריות הורית משותפת נגזרת מחוק האפוטרופסות, והיא חלה על שני ההורים כמעט תמיד, גם כאשר אין שום חלוקה שווה של זמן. היא עוסקת בהחלטות המהותיות בחיי הילד: בריאות, חינוך, מעבר מקום מגורים קבוע, טיפול נפשי. משמורת ילדים, לעומת זאת, משקפת את חלוקת הטיפול הפיזי בפועל, את מי שמכין ארוחת בוקר ומי שמלווה לשינה.
לדוגמה, נניח שני הורים גרושים שבהם האב נוסע פעמיים בשבוע לעבודה בחו"ל לכמה ימים. הילדים שוהים בעיקר אצל האם בשל אילוצי העבודה הללו, ולכן זמני השהות אינם חצי-חצי. אך לאף החלטה מהותית בעניין הילדים, מבית הספר שבו ילמדו ועד ניתוח שקדים, אין תוקף בלי הסכמת האב. זו אחריות הורית משותפת מלאה, לצד זמני שהות שאינם שוויוניים. ההפרדה הזו חשובה כי היא מונעת מהורה לחוש שהוא "נדחק החוצה" רק מפני שהוא שוהה מעט פחות.
האם משמורת משותפת חייבת להיות 50/50
לא. ואני אומרת זאת באופן חד-משמעי כי זו אולי הטעות הנפוצה ביותר. הורים מגיעים אליי עם מחשבון ביד, סופרים שעות שינה, מתווכחים על מי קיבל לילה נוסף בחודש מסוים. משמורת משותפת איננה תרגיל בחשבון. ייתכן הסדר של 40/60, ולעיתים אף פחות מכך, שייחשב משמורת מודרנית משותפת לכל דבר, בזכות מעורבות עמוקה של שני ההורים והיציבות שההסדר מספק לילד.
המבחן אינו ספירת ראשים על הכרית, אלא איכות הנוכחות. ילד שמבלה ארבעה לילות אצל אם ושלושה אצל אב, אך האב מסיע אותו לחוג בכל יום שני, נוכח בשיעורי הבית ומגיע לכל ישיבת הורים, חי הורות שוויונית הרבה יותר מילד שמחלק חצי-חצי בין שני הורים שאינם באמת מעורבים. טובת הילד היא המצפן, לא הסימטריה המתמטית.
כיצד בית המשפט מחליט אם משמורת משותפת מתאימה
השאלה ששואלים אותי שוב ושוב היא מתי בית המשפט פוסק משמורת משותפת, והתשובה מתחילה ונגמרת בשני מילים: טובת הילד. זה העיקרון שמנווט כל החלטה, ולפניו נסוגים כל יתר השיקולים. השופטים בוחנים את מסוגלותם ההורית של שני הצדדים, את היציבות הנפשית והכלכלית שכל אחד מהם מסוגל להציע, את טיב הקשר בין כל הורה לילד עוד מלפני הפרידה, ובמיוחד את היכולת הבסיסית של ההורים לתקשר זה עם זה בלי קונפליקט קיצוני שיפגע בקטינים.
בית המשפט אינו מחפש הורה מושלם ואינו מעניק "ציון". הוא מחפש סביבה שתאפשר לילד לגדול ביציבות, וכאשר עוינות בין ההורים מאיימת על היציבות הזו, גם הורה מסור עלול לקבל הסדר מצומצם יותר. דוח מבקר המדינה על סמכויות בית המשפט לענייני משפחה מאיר את המסגרת המוסדית שבתוכה מתקבלות החלטות אלה, וניתן לעיין בו בספריית מבקר המדינה.
התנאים המעשיים שמגדילים סיכוי למשמורת משותפת
הרבה הורים מתפלאים לגלות שהרצון, גם כשהוא כן ועמוק, אינו מספיק. המציאות בשטח קובעת לא פחות מהכוונות. לפני שניגשים להליך, כדאי לבחון בכנות אם התנאים הפיזיים והרגשיים באמת מאפשרים את ההסדר, שכן הסדר שמתרסק אחרי חודשיים מזיק לילד יותר מהיעדרו.
מרחק בין הבתים והשלכות על מסגרות וחברים
זהו התנאי הכי קונקרטי וגם הכי מתפספס. כשהורה אחד גר בהרצליה והשני בבאר שבע, מודל של מעברים תכופים פשוט אינו ריאלי. הילד צריך להגיע מדי בוקר לאותו בית ספר, לשמור על אותם חברים, להגיע לחוג הכדורסל באותו מתחם. מגורים בקרבה סבירה, באותה עיר או בערים גובלות, הם לרוב תנאי סף שקט להסדר רחב, מפני שהם חוסכים מהילד את הטרטור היומיומי על הכבישים ושומרים על רצף חייו.
זמינות בשעות מפתח
הורות נמדדת בשעות הלא זוהרות. בהכנה לבית הספר בשבע בבוקר, באיסוף מהצהרון בארבע, בליווי לחוג, בישיבה ליד שולחן המטבח מול דף החשבון, ובאותו רגע שקט של סיפור לפני השינה. הורה שעובד עד שמונה בערב בכל יום יתקשה להחזיק זמני שהות שכוללים לילות באמצע השבוע, גם אם הוא אוהב את ילדיו עד אין קץ. הזמינות הזו, הלוגיסטית והרגשית גם יחד, היא מה שהופך כוונה למשמורת אמיתית.
יכולת תיאום בסיסית והפחתת חיכוך
הורים גרושים לא חייבים לאהוב זה את זה. הם כן צריכים להצליח להחליף הודעה עניינית על כך שלילד יש חום של 38 או שצריך להביא תחפושת לפורים. ערוץ תקשורת ישיר, מכבד וממוקד בילדים, שמצליח לנטרל את כעסי העבר, הוא תשתית שבלעדיה ההסדר קורס. חלק גדול מעבודת הגישור מוקדש בדיוק לבניית הערוץ הזה.
לוח זמנים נפוץ במשמורת משותפת
אין מודל אחד נכון, ויש הורים שמתעקשים לאמץ לוח זמנים שראו אצל חברים, גם כשהוא לא מתאים למשפחה שלהם. להלן כמה מבנים שכיחים שעוזרים לתת השראה ולחדד את ההתאמה האישית.
מודל 2-2-3 – למי זה מתאים
במודל זה הילד שוהה יומיים אצל הורה אחד, יומיים אצל השני, וסוף שבוע של שלושה ימים מתחלף לסירוגין. היתרון הגדול הוא תדירות המפגשים, ולכן הוא מתאים במיוחד לילדים צעירים שזקוקים לקשר רצוף עם שני ההורים ומתקשים בנתק ארוך. החיסרון ברור: ריבוי המעברים. ילד שמחליף בית כל יומיים נדרש לארגן מחדש את התיק, את הבגדים ואת הראש שלו בתדירות גבוהה, וזה לא מתאים לכל ילד ולכל מזג.
שבוע-שבוע – יתרונות וחסרונות
כאן הילד שוהה שבוע שלם בבית אחד ושבוע שלם בשני. היתרון הוא יציבות ומיעוט מעברים, פחות אריזות, פחות תזוזות, יותר תחושת "בית" בכל אחד מהמקומות. אך למטבע הזה יש צד שני. ילד צעיר עלול לחוות שבוע שלם בלי אחד ההורים כניתוק ארוך מדי, והגעגוע מצטבר. לכן מודל זה מתאים בדרך כלל לילדים בוגרים יותר, שמסוגלים להחזיק קשר רציף גם בלי מפגש פיזי יומיומי.
חלוקה עם לילה נוסף באמצע שבוע
בין שני הקצוות יש שטח אפור פורה. אפשר לבנות הסדר שבו הילד שוהה את עיקר השבוע אצל הורה אחד, אך לן באופן קבוע לילה אחד או שניים באמצע השבוע אצל ההורה השני, ולא רק בסופי השבוע. כך נשמר קשר רצוף ולינה יציבה, בלי לחייב חלוקה של חצי-חצי שאינה מתאימה לשעות העבודה. זהו לרוב הפתרון שמצליח לשרת הורים עסוקים בלי לוותר על נוכחות אמיתית.
איך מחלקים חגים, חופשות וקיץ במשמורת משותפת
אם יש מוקד אחד שמצית מחדש מלחמות שכבר כבו, זה החגים. ראש השנה, ליל הסדר, חופש הקיץ הארוך. הטעות הגדולה היא להשאיר את החלוקה ל"הסכמה אד-הוק" לפני כל חג, כי אז כל שיחה כזו הופכת לזירת התגוששות מחודשת.
הפתרון הוא נוסחה קבועה ומחזורית שנכתבת מראש בהסכם. למשל, רוטציה שנתית שבה החגים הזוגיים בשנה אחת אצל הורה אחד והאי-זוגיים אצל השני, ובשנה הבאה מתחלפים. את חופשת הפסח אפשר לחצות לחצי ראשון וחצי שני מוגדרים, וכך גם את הקיץ, עם תאריכי חפיפה ברורים. כשהכול כתוב, אף אחד לא צריך "לבקש", ואין מה לפתוח מחדש. השקט הזה שווה הרבה יותר מכל ניצחון נקודתי בחג בודד.
האם משמורת משותפת משפיעה על מזונות ילדים
כאן נכנסת התמונה הכלכלית, וכאן גם מתחוללת אי-הבנה נפוצה. פסק הדין התקדימי בע"מ 919/15 של בית המשפט העליון שינה את הנוף בתחום מזונות הילדים. הוא קבע שבגילאי 6 עד 15, כאשר מתקיימת חלוקת זמני שהות שוויונית והכנסות ההורים דומות, יש לבחון הפחתה משמעותית ואף ביטול של תשלום המזונות החד-צדדי.
אך כאן צריך להיזהר מהבטחות שווא. אין מדובר ב"פטור אוטומטי" שמתלווה לכל משמורת משותפת. בית המשפט משקלל את הפערים בהכנסות בין ההורים, את הצרכים המיוחדים של הילד, ואת חלוקת הזמן בפועל. הורה שמרוויח פי שלושה מבן זוגו לשעבר לא ייפטר מהשתתפות במזונות רק מפני שהזמן מתחלק שווה בשווה. הנוסחה מורכבת, היא נבחנת בכל מקרה לגופו, וכדאי מאוד לקבל לגביה ייעוץ פרטני לפני שמסיקים מסקנות נחפזות.
לא בטוחים איזה הסדר מתאים לכם ולילדיכם?
פגישת ייעוץ ממוקדת עם עו"ד ומגשרת שני לוי רוזנבלום מאפשרת למפות את התנאים הספציפיים שלכם ולהבין איזה מסלול, גישור או ייצוג משפטי, משרת אתכם ואת ילדיכם בצורה הטובה ביותר.
איך בונים הסכם משמורת שמחזיק לאורך זמן
הסכם טוב הוא כזה שאתם לא נזכרים בו, מפני שהוא פשוט עובד. הסכם רע הוא כזה שמחזיר אתכם לבית המשפט כל כמה חודשים. ההבדל ביניהם נמצא ברמת הפירוט ובמנגנונים שמובנים בתוכו מראש. אפשר להתרשם מהגישה המפורטת שמשרד שני לוי רוזנבלום מציע בעמוד פתיחת הסכם גירושין.
סעיפים שחייבים להיות כתובים כדי למנוע אזורי אפור
הדברים שנראים מובנים מאליהם הם בדיוק אלה שמתפוצצים אחר כך. לכן ההסכם צריך לכלול נקודות איסוף והחזרה מדויקות, רצוי ישירות ממוסדות החינוך כדי לצמצם מפגשים מתוחים בין ההורים. הוא צריך להגדיר כיצד מתחלקות עלויות חריגות, חוגים, שיעורי עזר, טיפולי שיניים, משקפיים. ראוי שיתייחס לרכישת ציוד כפול בשני הבתים כדי שהילד לא יגרור מזוודה הלוך ושוב, ולחובה ההדדית לשתף במידע רפואי וחינוכי בזמן אמת. ככל שפחות דברים נשארים לפרשנות, כך פחות חיכוך בעתיד.
מנגנון יישוב מחלוקות לפני ריצה לערכאות
החיים משתנים. ילדים גדלים, הורים עוברים דירה, מתחתנים מחדש, מחליפים עבודה. הסכם חכם מניח מראש שיתעוררו מחלוקות, ולכן מטמיע בתוכו סעיף שמחייב את ההורים לפנות תחילה לגישור או למתאם הורי, או לנהל שיח מובנה בכתב, לפני שמישהו מגיש תביעה. הסעיף הזה לבדו חוסך לעיתים שנים של התדיינות, מפני שהוא יוצר עצירה מובנית לפני ההסלמה.
האם אפשר משמורת משותפת כשיש קונפליקט גבוה בין ההורים
זו שאלה כואבת, והתשובה אינה נעימה תמיד. כאשר יש בין ההורים עוינות קיצונית, חוסר תקשורת מוחלט או מחלוקת עזה שאינה שוככת, בית המשפט עלול לקבוע שדווקא הסדר רחב ושוויוני יפגע בילדים, שכן הוא ירבה את המפגשים הישירים בין ההורים ואת המתח שהילד נחשף אליו. החיכוך עצמו הופך לגורם מזיק.
אך קונפליקט גבוה אינו בהכרח סוף הדרך. קיימים מנגנוני מעבר "נטרליים" שמאפשרים לצמצם את המפגשים בין ההורים כמעט לאפס: העברת הילד דרך הגן או בית הספר, כך שהורה אחד מביא בבוקר והשני אוסף בצהריים, בלי שהשניים נפגשים כלל. בשילוב ליווי טיפולי ומתאם הורי, אפשר לעיתים לקיים הסדר משמעותי גם בין הורים שמתקשים לראות זה את זה. הדגש עובר מהקשר בין ההורים אל הקשר של כל הורה עם הילד.
מה עושים אם אחד ההורים לא מכבד את זמני השהות
זה שובר לב, ואני רואה זאת לעיתים קרובות. הורה שמתכונן, שמכין ארוחה אהובה, שהילד מצפה, ואז מגיע ביטול ברגע האחרון. או החזרה באיחור של שעתיים שוב ושוב. הפרת הסדרי משמורת אינה רק עניין משפטי, היא פוגעת בתחושת הביטחון של הילד.
הצעד הראשון אינו ריצה לבית המשפט אלא תיעוד מסודר. רשמו תאריכים, שעות, נסיבות. פנו בכתב, בלשון עניינית ולא מאשימה, ובקשו לשמור על ההסדר. ברוב המקרים, מסמך כתוב ומכובד מסדיר את העניין. במקרים החריגים, כשמדובר בהפרה חוזרת ושיטתית, אפשר לפנות לערכאה ולבקש סנקציות כלכליות, ואף שינוי של הסדרי השהות בהתאם להתנהלות בפועל. בית המשפט מתייחס ברצינות להורה שמפר באופן עקבי.
האם אפשר משמורת משותפת לילדים מתחת לגיל 6
בעבר התשובה הייתה כמעט אוטומטית: בגילאי הינקות והגיל הרך המשמורת אצל האם, מכוח "חזקת הגיל הרך". המגמה המשפטית השתנתה באופן משמעותי, ויש כיום עידוד ברור למעורבות אבהית כבר מהחודשים הראשונים. אך ההתאמה צריכה להיות עדינה ומדורגת.
לתינוק יונק לא מתאימה לינה אצל האב מהיום הראשון, ולכן בונים מודל שמתפתח עם הילד. מתחילים במפגשים קצרים ותכופים ללא לינה, מוסיפים בהדרגה לינות בודדות ככל שהילד גדל ונפרד מהנקה, ומרחיבים את זמני השהות צעד אחר צעד. משמורת משותפת לפעוט אפשרית בהחלט, אך היא נבנית כמו מדרגות, לא כקפיצה, מתוך התאמה להתפתחות הרגשית של הילד הקטן.
מה בודקים בתסקיר רווחה ובדיקות מסוגלות הורית
המילה "תסקיר" מפחידה הורים, ולשווא. רבים מגיעים לפגישה עם העובד הסוציאלי לסדרי דין כמו לבחינה גורלית, מתוחים, מנסים להציג חזות מושלמת. חשוב להבין שאיש המקצוע אינו מחפש הורה מושלם, ואין כזה. הוא בוחן את טובת הילד בשטח: מהם תנאי המגורים הפיזיים בכל בית, האם יש לילד מקום משלו, האם ההורה מבין את צרכיו הרגשיים וההתפתחותיים, מה היה דפוס הטיפול בילד עד היום, ובאיזו מידה ההורים מסוגלים לשתף פעולה זה עם זה לטובתו.
כנות ושיתוף פעולה עוזרים הרבה יותר ממצג מהונדס. סקירת משרד הרווחה על עבודת העובדים הסוציאליים לסדרי דין במצבי פרידה זמינה לעיון במסמך הרשמי, והיא נותנת תמונה מרגיעה של אופי העבודה.
מה עושים כשהילד מסרב ללכת להורה השני
זו אולי הסיטואציה הקשה מכולן. ילד שעומד בדלת, בוכה, נאחז במשקוף, מסרב ללכת. הדבר הראשון, והקשה ביותר, הוא לבצע אבחנה כנה. יש סירוב שמקורו בקושי רגשי נורמטיבי, מעבר בין בתים שמערער את הילד הקטן, חבר חדש בבית ההורה השני, סתם ערב שבו מתחשק להישאר. וזה שונה לחלוטין ממצבים חמורים של הסתה וניכור הורי, שבהם הורה אחד מרעיל באופן שיטתי את יחס הילד להורה השני.
בשני המקרים, התגובה הנכונה דורשת איפוק עצום. אל תשתפו פעולה עם הכעס, אל תוותרו בקלות על הקשר, ואל תהפכו את הילד לשליח במלחמה. הסירוב לא נפתר בכוח ולא בכניעה, אלא בליווי של אנשי טיפול ייעודיים שיודעים לעבוד עם המשפחה כולה. נתק מוחלט הוא קו אדום שרשויות המדינה מגיבות אליו בחומרה רבה, ולעיתים נדרשים מרכזי קשר כדי לשקם קשר שנקטע. דוח מבקר המדינה על מרכזי הקשר מאיר את המסגרת הזו, וניתן לעיין בו כאן.
מהו תפקיד הגישור בהגעה להסדרי משמורת מוסכמים
אחרי שנים של עבודה בתחום, אני יכולה לומר בלב שלם שהגישור הוא הכלי החזק ביותר שראיתי להגעה להסדרים שמחזיקים מעמד. הסיבה פשוטה. בהליך משפטי, שופט זר שראה אתכם פעמיים מכריע על עתיד ילדיכם. בגישור, אתם המכריעים. אתם מכירים את הילד שלכם, את שעות העבודה שלכם, את החוגים, את מזגו של כל בן משפחה, ולכן אתם בונים את ההסדר שמתאים לכם באמת ולא תבנית כללית שנכפית מבחוץ.
במקום להיגרר לשנים של מאבקים משפטיים מתישים ויקרים, עו"ד ומגשרת שני לוי רוזנבלום מציעה להורים ליווי אישי לפיתוח מודל זמני שהות מוסכם ומותאם אישית דרך הליך גישור מקצועי וממוקד. הניסיון רב-השנים, יחד עם רקע עסקי שמסייע להבין לעומק גם את חלוקת המשאבים ואיזון הנכסים, מאפשרים ללוות את המשפחה לאורך כל הדרך, מתחילת התהליך ועד סופו, בגישה של פרידה מודעת שבונה הסכמות במקום מלחמה.
| פרמטר | גישור | הליך משפטי |
|---|---|---|
| משך הזמן הממוצע | שבועות עד חודשים ספורים | חודשים רבים ולעיתים שנים |
| מי מכריע על עתיד הילדים | ההורים עצמם | שופט חיצוני |
| השפעה על הילדים | חשיפה מועטה לקונפליקט | חשיפה ממושכת למתח ולעוינות |
| שליטה בתוצאה | גבוהה – ההסדר נבנה בהתאמה אישית | נמוכה – התוצאה נכפית |
| עלות יחסית | נמוכה משמעותית | גבוהה ומצטברת |
| יציבות ההסכם לאורך זמן | גבוהה – ההורים מחויבים למה שבנו | נמוכה יותר – פניות חוזרות שכיחות |
חוק מהו"ת והשפעתו על קביעת זמני שהות
הרבה הורים מופתעים לגלות שאי אפשר פשוט להגיש תביעת משמורת או זמני שהות ישירות לבית המשפט. החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, המוכר כחוק מהו"ת, מחייב להגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך. בעקבותיה מוזמנים ההורים לארבע פגישות חובה, ללא עלות, ביחידות הסיוע שליד בית המשפט, פגישות המכונות מהו"ת. במהלך תקופה זו חלה עצירה סטטוטורית של ההליכים, והכוונה ברורה: לתת לכם הזדמנות אמיתית לבחור בנתיב הגישורי לפני שנכנסים למלחמה.
הסדרי משמורת רבים נסגרים בהסכמה כבר בשלב הזה, ולכן אני רואה בו לא מכשול פרוצדורלי אלא חלון הזדמנות. את המידע המלא על מסלול יישוב הסכסוך אפשר למצוא במדריך הרשמי של הרשות השופטת.
סיכום ופירוש מעשי: לצעוד נכון לעבר פרק ב' יציב עבור הילדים
גירושין הם דרך חיים חדשה, ולא סוף ההורות שלכם. זו אולי הנקודה החשובה ביותר שאני מבקשת שתיקחו מהעמוד הזה. משמורת משותפת אינה פרס ואינה תעודת אהבה, היא מבנה מעשי שנועד לאפשר לילד להמשיך לגדול עם שני הורים נוכחים. כל החלטה לוגיסטית ומשפטית בדרך, מגיל הילד ועד חלוקת החגים, צריכה להישען על מצפן אחד: צורכי הילדים.
משמורת ילדים שנבנית מתוך יישוב דעת, ולא מתוך כעס, היא המתנה הגדולה ביותר שתוכלו לתת לעצמכם ולהם. אם אתם בתחילת הדרך ומבקשים ליווי שהוא גם אסטרטגי וגם רגיש, אתם מוזמנים לפנות למשרד בטלפון 054-8300664, בכתובת אבא אבן 8 בהרצליה פיתוח, או דרך עמוד יצירת הקשר.
רוצים לבנות הסדר שמתאים לילדים שלכם?
גישור ממוקד עם עו"ד ומגשרת שני לוי רוזנבלום מאפשר לבנות מודל זמני שהות מוסכם ומותאם אישית, בלי להיגרר להליך משפטי ממושך. צרו קשר לפגישת היכרות ראשונית.
אודות הכותבת
עו"ד ומגשרת שני לוי רוזנבלום מלווה זה שנים רבות לקוחות בהליכי פרידה וגירושין, התרת נישואין, גישור במערכות יחסים מורכבות וניהול הליכי איזון משאבים וחלוקת רכוש מכל הסוגים, וכן בגישור וליווי יורשים בסכסוכי ירושה וניהול עזבונות. היא סיימה בהצטיינות תואר שני ביישוב וניהול סכסוכים ובניהול משא ומתן מאוניברסיטת בר אילן, ומביאה לעולם דיני המשפחה גם רקע עסקי מתחום ההיי-טק והתאגידים. שני שמה דגש על פרקטיות, על שמירת התא המשפחתי והילדים גם בפרידה, ועל הפיכת המשבר להזדמנות לפתיחת פרק חדש בליווי אישי מתחילתו ועד סופו.